להעיר את התשוקה לחיים

מאת: זהר פז

התשוקה לחיים נחווית כאנרגיה שמחה ומתפרצת,
גל של חיוניות, התרגשות ויצירתיות, שנובע מרגע של נוכחות, 
רגע של הסכמה שקטה לחוות את החיים כפי שהם.
וכשיש נוכחות, יש רק חוויה ושקט ממחשבות.
ומתוך השקט הזה יכול להופיע רצון או רעיון, 
שבקלות הופך לפעולה ויוצר שינוי בחיים.
 

אז איך אפשר להעיר את התשוקה הזו ?
ואיך להבדיל בין תשוקה בריאה ללא בריאה ?
על כך ארחיב כאן.

את התשוקה הזו לחיים אפשר לראות בניצוץ שבעיניים.
אצל חלקנו הניצוץ הזה כבה ויש תחושת ריקנות וחוסר סיפוק, אי נוחות וכאב.
אנחנו מחפשים תחליפים (לא מספקים) שיניעו את האנרגיה הפנימית שלנו,
כמו התאהבות, סקס, הצבת יעדים והשגתם וכיוב'. 

הדרך להעיר את התשוקה הפנימית פשוטה ולא דורשת התערבות או עשייה.
פשוט לעצור, לנשום פנימה את החיים. לא לחשוב עליהם. לחוות אותם.
לעצור לרגע, להתבונן ולהתפעל מהיופי של החיים.
לעצור לרגע ולהקשיב לגל הפנימי שעולה ומניע אותנו לפעולה בעולם.
 

יש להבדיל בין תשוקה בריאה לתשוקה שאינה בריאה.
תשוקה בריאה יש בה חיוניות, הנעה לפעולה והרבה שקט,
בעוד שההשתוקקות נובעת מאי שקט ומדחף פנימי (יצרי/רגשי) שמונע מחוויה של חוסר שרוצה להתמלא.

איך נבדיל ביניהן?
יש שתי דרכים לגלות איזו תשוקה זו - בריאה או לא בריאה:

1. תחושת הדחיפות -
כשהגל שמניע אותנו לפעולה מופיע לא נענה לו, כלומר נמנע מפעולה.
אם זה דחף, ככל שננסה לעצור אותו רמת הדחיפות תעלה (תחושה של "אני חייב לעשות את זה עכשיו"), אם לא נכנע לו נראה שלאחר זמן מה תחושת הדחיפות תעלם. ואז נבדוק, אם זה עדיין דחוף. ברוב המקרים נגלה שכבר לא. 
אם זו תשוקה בריאה - לא תהיה תחושת דחיפות וכשנבדוק את הרצון לאחר זמן נגלה שזה עדיין מרגיש הדבר הנכון לעשותו.  

2. רמת הסבל -
לעצור דחף זו תחושה בלתי נסבלת בעוד שעצירה של התנועה הנכונה נחווית רק כעיכוב לא נוח, אולי, אבל בהחלט נסבל.


לסיכום ניתן לומר, שהחיפוש המתמיד אחר סיפוק והמרוץ אחר הישגים רק מחזק בתוכנו את חוויית החוסר, שהרי כל הישג הוא זמני ומספק לרגע ואז מתעורר שוב הרעב.

אז איך נחיה מתוך מלאות ושפע ולא מתוך חוסר ורעב תמידי? 
פשוט נתחבר לחוויה של הדברים, נראה את היופי ונפעל מתוך ספונטניות.
וכך גם תתעורר התשוקה לחיים והעונג המתוק של קיומנו.