ילד שהורגים אותו ,ממשיך
לחיות כמבוגר.
מבוגר שמחיים אותו –
מתחיל לחיות כילד.
אל תסכימו
שיהרגו אותכם. אני לא הסכמתי. תמיד יכול לבוא מישהו ולנסות להרוג
והילד שמבקש לחיות, הוא
מנצח.הוא האמת והאהבה. ככה זה.
* * *
ילדינו באים אלינו
לחגוג איתנו אהבה ואמון.
העולם שאליו אנו מזמינים אותם,
העולם שבו אנו מקבלים את פניהם הוא (בינתיים)
עולם שמושתת על שפיטה ופחד.
זו התעלומה (בעייה?) וזה גם
הקסם.
בכל שיחה או מחשבה על מנהגינו,
רעיונותינו ובחירותינו כדאי – לפני הכל – לשאול:
"האם אני בא כאדם שנותן אמון,
שאוהב או כשיפוטי ומפוחד?"
הקרום העבה שהתאסף מעל האמת
שלנו במשך אלפי שנים, הקרום שרקמתו שפיטה ופחד הינו מצד אחד – בסך הכל קרום,
כלומר זה לא באמת אני ולא באמת את ולכן - כמו בגד שעשה את שלו – ניתן להסיר
אותו.
ומהצד השני – הקרום הוא קרום
מאד עבה ששזורות בו רוב או כל מערכות היחסים שלנו והכלים שאספנו להתנהל ולתקשר
ולהצליח באמצעותם – בעולם הזה.
ולכן, כדי להסירו, כדי להיפרד
ממנו, צריך לתת לו הרבה הרבה כבוד ומרחב ולזכור שהרבה פעמים –כמו בגד שלובשים
יום ולילה במשך שנים ולא מורידים – כבר קשה להבדיל (בעיקר ברגעי החולשה ) מה
כאן הבגד ומה הגוף.
השפיטה והפחד בעולמנו
(בינתיים) הם לא רעיונות או אפשרויות או תקלות.
הם התשתית המחשבתית שמונחת
ביסוד ההתנהלות של רוב האנשים והחברות – רוב הזמן.
האהבה והאמון – הם אלה שברוב
המקרים מקבלים מקום של רעיונות מפתים, אפשרויות שבעיקר מדברים עליהם ובוחנים
אותם ומשתוקקים אליהם –אבל ממש לא "בונים איתם מדינה" ממש לא "הולכים איתם
למכולת".
אהבה
היא המצב שבו ישנה בחירה מוחלטת, מורגשת
ופשוטה במה שיש עכשיו, ממש כרגע – בעצמי ובמי שאני, בך ובמי ובמה שאתה.
שפיטה
היא המנגנון שמשאיר את האהבה מחוץ לחדר.
אמון –זה
המצב שבו הכל נחווה כבית טוב לי להימצא בו.
פחד –
זה המנגנון שמשאיר את האמון מחוץ לחדר.
ילדינו באים לחגוג איתנו,
דווקא איתנו, אהבה ואמון.
אנחנו נלך איתם ונקלף את קרום
הפחד והשפיטה. נעזר בהם, בחיבור העמוק במסירות המולדת שלהם לאמת שלהם ושלנו.
באמצעות כל הסיטואציות שיווצרו
בחיי המשפחה ש"יקפיצו" את השאלה:
"האם אנחנו אוהבים עכשיו ?"
"האם אנחנו נותנים אמון עכשיו
?"
בזכות ההקשבה החדשה הזאת,
בזכות ההסכמה החדשה הזאת לצעוד יחד עם ילדינו, יד ביד ולחצות את הגשר – אולי
לפני כולם – לחצות את הגשר שבין העולם הישן שעוצב בקפידה כדי להשכיח מילדים את
האמת שלהם ,לבין העולם החדש שהוא עולם של ילדים שזוכרים שהם מלכים ומלכות, בני
אלים.
כך נהפוך כאנשים וכהורים
לשותפים בחגיגה הזאת שלשמה נולדו ילדינו ובאו אלינו,
שלשמה נולדנו אנחנו,
דווקא עכשיו...
שי
אור
yesh-orr@zahav.net.il
