שינוי מלאכותי של שמנו לא יעזור
לנו להצליח יותר בחיים. אם ברצוננו לדעת מהו שמנו האמיתי – מהו שורש הנשמה
שלנו – ולשנות לטובה את מהלך חיינו, עלינו להתעלות להרגשת העולם הרוחני
ולגלות אותו שַם
מאת דודי אהרוני, כתב
"קבלה לעם"
"החלטתי לשנות את השם", עצרה
אותי אורית ליד מכונת הקפה בעבודה, "מהיום אני אור, ולא אורית. השם הקודם לא
התחבר
לאישיות שלי, ואני מאמינה ששינוי
השם יפתח לי פתח לשינוי פנימי, שיביא לשינוי חיובי בחיים שלי", היא הוסיפה
לפני שהספקתי להגיב.
את המשפט הזה שמעתם ודאי לא פעם.
אנשים רבים מאמינים שבאמצעות שינוי השם אותו קיבלו עם היוולדם, חייהם יהפכו
מאושרים ומלאי משמעות.
רבים גם מאמינים שבאותיות
העבריות טמון כוח רוחני נסתר. כיום ניתן למצוא חוגים שונים ברחבי העולם
שמלמדים "מדיטציה על פי האותיות", והגדילו לעשות מי שמוכרים – ואפילו במחירים
מופקעים – לוחות מעוטרים בצירופי אותיות למזל. אבל האם יש בכך מן האמת?
הקבלה האותנטית טוענת שלא. אין
ספק שהאדם מקבל תמיכה נפשית כשהוא משנה את שמו, במיוחד אם האמין עד היום כי
השם שניתן לו בילדותו מביא לו "מזל רע" או מקשה על חייו. אולם על פי הקבלה
אין בכך כדי להביא לשינוי אמיתי.
מהו אם כן מקור האמונה
הפופולארית שהשתרשה בציבור רחב כל כך? ומה באמת מספר לנו ספר הזוהר על סוד
האותיות שבשם?
באות ב' נברא העולם
"כשרצה לברוא את העולם, באו
כל האותיות לפניו מסופן לראשן, והתחילה אות ת' להיכנס תחילה. אמרה 'רבון
העולמים: טוב לפניך, לברוא בי את העולם... כי אני האות האחרונה שבמלה אמת.
ואתה נקרא בשם אמת. יפה למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם'.
אמר לה הקב"ה: 'יפה את, וישרה
את, אבל אין את ראויה לברוא בך את העולם... מיד יצאה" (מאמר האותיות, הקדמת
ספר הזוהר).
במילים אלה פותח רבי שמעון בר
יוחאי את מאמר האותיות שבספר הזוהר – מאמר שמגלה את הסוד הטמון בכל אות ואות
בשפה העברית. בשפתו הציורית הוא מתאר לנו כיצד עמדה כל אחת מאותיות האלף-בית
לפני הבורא, וביקשה ממנו לברוא בה את העולם.
להפתעתנו מתייצבות האותיות לפני
הבורא בסדר ההפוך; האות הראשונה שניצבת לפניו היא האות ת', ואילו האות
האחרונה היא האות א'. הבורא "מקשיב" לכל אחת מן האותיות, נותן לה הזדמנות
לנמק את בקשתה ומחליט לבסוף לברוא את העולם באות ב'.
"אמרה לו האות ב': 'רבון
העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי מברכים אותך למעלה ולמטה. כי ב'
היא ברכה'. אמר לה הקב"ה: 'ודאי בך אברא את העולם, ואת תהי ההתחלה"
(מאמר האותיות, הקדמת ספר הזוהר).
מדוע נברא העולם באות ב'? למה
מתקדם הסיפור בסדר האותיות ההפוך – מהאות ת' ועד לאות א'? וכיצד הסיפור
הקבלי, מרתק ככל שיהיה, קשור אלינו? להלן ההסבר:
מלמטה למעלה – מת' ועד א'
לפני שנפתח בהסבר, חשוב להבין,
שבסיפור הקבלי כל אות מסמלת תהליך רוחני פנימי שמתקיים באדם.
הזוהר מסביר, שכל אחת מעשרים
ושתיים האותיות היא תבנית שמייצגת מצב רוחני מיוחד. ככול שהאדם מתקדם בדרכו
הרוחנית אל הבורא, הוא מגלה עוד חלק מהמציאות הרוחנית. כל התקדמות כזו נקראת
בקבלה גילוי של "אות" נוספת מאותיות השפה העברית.
האדם שמטפס במעלה הסולם הרוחני,
עושה זאת על פי סדר האלף-בית, בדיוק באותה דרך שבה ברא הבורא את האותיות. אלא
שהאדם עושה זאת מלמטה למעלה – מהאות האחרונה עד לאות הראשונה.
הוא מתחיל באות ת', כובש כל אות
ואות, עד שהוא מגיע לאות ב' שמייצגת את יחסו השלם של הבורא לנברא. ההתקדמות
הזו מתחילה במצב שבו אנו נמצאים כיום, כלומר, ללא הרגשה רוחנית כלל, ומסתיימת
בגילוי המצב הרוחני השלם.
מה מסתתר מאחורי המילים והאותיות?
מקורה של האות ב' הוא בספירת הבינה.
בקבלה מייצגת ספירת הבינה את יחס האהבה והנתינה של הבורא כלפי האדם. לאחר
שהאדם מגלה בתוכו את היחס הזה, ומתחיל גם הוא לאהוב ולתת כמו הבורא, הוא רוכש
את היכולת להרגיש את העולם הרוחני.
כלומר, האדם "מעתיק" על עצמו את
היחס של הבורא כלפיו, ומעניק לו בחזרה את אותו היחס. אז האדם מתעלה, לא פחות
ולא יותר, לדרגת הבורא.
התהליך הרוחני השלם הזה, על כל
שלביו, מפורט בשפת סתרים בספר התורה. המקובל שכבר עלה לדרגה רוחנית, מסוגל
לגלות את המשמעות הרוחנית שנסתרת בספר התורה מאחורי צורות האותיות והמילים.
שורש הנשמה הוא השם האמיתי
הצירופים שיוצרות האותיות
ביניהן, מציירים לעינינו את האפשרויות השונות של התגלות יחס הבורא אלינו.
הסדר שבו כתובות האותיות והחיבור ביניהן יוצרים באדם מסלול של תחלופת רגשות –
מהרגשה אחת להרגשה אחרת.
עבור אדם שכבר גילה את סוד
האותיות, הופכת הקריאה בטקסט הקבלי לחוויה ממשית, שבאמצעותה הוא מרגיש את
העולם הרוחני וחש את הצירוף הייחודי של האותיות שמרכיבות יחד את שמו. למעשה,
הדרגה הרוחנית אליה האדם הגיע היא שמעניקה לאדם את שמו.
כשהאדם עולה לדרגה הרוחנית הבאה,
הקשר שלו עם הכוח העליון משתנה, ויחד איתו משתנה גם סדר האותיות – ובהתאם לכך
גם "השם" שלו. רק במדרגה הרוחנית האחרונה, לאחר שהוא משיג את השורש הפרטי של
נשמתו, מקבל האדם את שמו הסופי – שמו האמיתי. לכל אחד מאיתנו יש שורש נשמה
שונה, ולכן לכל אחד מאיתנו יש שם אחר.
שינוי מלאכותי של שמנו לא יעזור
לנו להצליח יותר בחיים. אם ברצוננו לדעת מהו שמנו האמיתי – מהו שורש הנשמה
שלנו – ולשנות לטובה את מהלך חיינו, עלינו להתעלות להרגשת העולם הרוחני
ולגלות אותו שַם.
dudi_a@kab.co.il
לצפייה בקורס "סוד האותיות"
חזרה לדף מאמרים ראשי
לדף מאמרים - חוכמת הקבלה
|
