על הקשר בין זיכרון למדיטציה
הרהורים על יום הזיכרון

מאת : זהר פז

בין יום זיכרון אחד ליום זיכרון שני, בין שואה לגבורה, בין אובדן לתקומה,
עלו בי הרהורים על המקום של הזיכרון בתרגול של מדיטציה ונוכחות.

תרגול מדיטציה הוא תרגול של נוכחות ברגע הזה. 
בקבוצות התרגול אנחנו לומדים איך להחזיר את תשומת הלב אל ההווה, 
ואיך לשהות ברגע הזה כשער לחוויה של שקט ושלווה. 

ובכל זאת אי אפשר להתעלם מההיסטוריה הלאומית והאישית שלנו 
ומהאופן שבו העבר משפיע ואפילו מעצב את ההווה שלנו. 

אז מה המקום של הזיכרון וההיזכרות בתרגול שלנו ?

בתרגול אנחנו רוצים לטפח את מה שמיטיב ולוותר על מה שמזיק,
אנחנו רוצים לטפח נדיבות, אהבה ואחדות ולנטוש את החמדנות, השנאה ופירוד.

לאור זה נבחן האם להיזכר זה מיטיב איתנו או מזיק לנו.
חשוב להבין שאין פה תשובה חד משמעית וגורפת, זהו עניין אישי ושונה מאדם לאדם. 

אנחנו בודקים מהו האופן שבו הזיכרון משפיע עלינו ועל מציאות חיינו,
והאם הזיכרון תומך בהתפתחות שלנו ומאפשר לנו צמיחה או שהוא דווקא מעכב אותנו ויוצר תקיעות וחדלון.


אז בואו נבדוק: 

כמה אנרגיה מנטאלית ורגשית מושקעת בעבר ?
והאם אני נמצא יותר בעבר או בהווה ? 

האם להיזכר מעלה או מוריד את האנרגיה שלי ?

האם הזיכרון מעודד פחד, סלידה ושנאה
או מעורר תקווה, אהבה וחמלה ?

האם ההיזכרות גורמת לי לשקוע באבל ובצער על מה שאבד,
או שדווקא נותנת לי כח לחיות בתשוקה ולמצות כל רגע?

אסיים בתפילת הלב - 
הלוואי שנמצא את הדרך לחיות באהבה ובהרמוניה עם עצמנו ועם הסובבים אותנו. 
מי ייתן ונשתחרר מהצער ונהיה מאושרים.